כאשר "רעב קטסטרופלי" אינו פירושו רעב המוני

אם אתם מבקשים מאנשים תרומות גדולות בטענה שעזה חווה כעת "רעב קטסטרופלי", לאנשים מגיע לדעת מה המילים האלה אומרות בפועל, ומה מראות הראיות הפיזיות.

כשאנשים רגילים שומעים "רעב קטסטרופלי" או "רעב המוני", הם אינם מדמיינים אוכלוסייה הניזונה מתפריט חדגוני. הם מדמיינים את ביאפרה בשנים 1968–1970 או את אתיופיה בשנים 1984–1985: ילדים שהפכו לעור ועצמות, כחישה חמורה, קוושיורקור ובצקת תזונתית, ומספרים גדולים של אנשים המתים פשוט משום שאינם מקבלים די מזון. הרעבה משאירה ראיות פיזיות מדידות בגוף האדם, ובמיוחד אצל ילדים צעירים.

סקר תזונה מייצג עדכני מסוג SMART בעזה מדד פיזית 1,335 ילדים מתחת לגיל חמש, ומצא שיעור תת־תזונה חריפה כללית (GAM) של 1.3% באוכלוסייה שנסקרה; מדד המשקל ביחס לגובה לבדו העמיד את הנתון על 0.5%. הסקר כיסה אזורים נגישים שבהם מתגוררים כ־83% מאוכלוסיית עזה. את 17% הנותרים לא ניתן היה לסקור בבטחה.

עכשיו השוו את עזה לאוכלוסייה החווה כיום רעב קיצוני.

סקרי SMART עדכניים בצפון דארפור שבסודאן מצאו שיעורי תת־תזונה חריפה של כ־15%, 22%, 24%, 34%, ובאום בארו 53%, שם כ־18% מהילדים סבלו מתת־תזונה חריפה חמורה. אלה הם סוג המספרים שנוצרים כאשר מחסור קטסטרופלי במזון מתבטא פיזית באוכלוסייה.

העמידו את המספרים האלה זה לצד זה:

ספי האוכלוסייה של ארגון הבריאות העולמי מציבים כחישה בילדות מתחת ל־2.5% בקטגוריה הנמוכה ביותר, "נמוכה מאוד"; 10–15% נחשב גבוה, ומעל 15% גבוה מאוד. האוכלוסייה שנמדדה בעזה נמצאת בתחתית הסולם הזה. קהילות רבות בסודאן נמצאות פי כמה מעל הסף של "גבוה מאוד".

ההקשר האזורי מצביע לאותו כיוון.

ההשוואה ההיסטורית חושפנית באותה מידה.

בזמן אסון ביאפרה, דיווחים רפואיים בני התקופה תיארו אלפי מטופלים שטופלו מדי שבוע בשל תת־תזונה חלבונית, כולל קוושיורקור והתייבשות חמורה; ילדים מתו ממחסור תזונתי עמוק. זו התופעה שנחרטה לעד בדמיון הציבורי כשאנו משתמשים במילים כמו "הרעבה" ו"רעב המוני".

לא זה מה שמראות המדידות הנוכחיות ברמת האוכלוסייה בעזה.

אין פירוש הדבר שאיש בעזה אינו רעב; פירושו שאין שום ראיה להרעבה של כלל האוכלוסייה בעזה, שום דבר קרוב לכך, ובוודאי שום דבר הדומה ולו במעט לביאפרה, לרעב הגדול באתיופיה, או לתת־התזונה הקיצונית המתועדת כעת בחלקים של סודאן.

בעזה היה חוסר ביטחון תזונתי. משפחות רבות תלויות בסיוע הומניטרי, והתזונה של ילדים עלולה להיות דלה בחלבון ובמיקרו־נוטריינטים. עקירה, תברואה לקויה ומחלות מחמירים את הבעיה. אלה דאגות הומניטריות לגיטימיות, וסיבות לגיטימיות לחלוטין לבקש מאנשים סיוע.

אבל חוסר ביטחון תזונתי ותלות בסיוע מזון אינם מילים נרדפות להרעבה המונית.

ויש הבדל אתי עצום בין לבקש מתורמים לעזור לאנשים החיים בעוני ובעקירה, לבין ליצור את הרושם שהם עדים להרעבה המונית בסגנון ביאפרה, שהמדידות האובייקטיביות אינן מראות.

אם ארגון משתמש בלשון כמו "הרעב נותר ברמות קטסטרופליות" בעת שהוא מגייס תרומות, עליו להסביר בדיוק מה הוא מתכוון ב"קטסטרופלי". אם המשמעות המכוונת היא שילדי עזה עוברים כעת הרעבה פיזיולוגית נרחבת מהסוג שהציבור מקשר לרעב המוני, הראיות אינן תומכות בטענה הזו.

כאשר משתמשים במילים האלה כדי לשכנע אנשים למסור כסף, החובה להבחין בין חוסר ביטחון תזונתי לבין הרעבה המונית רק גדלה.

לאנשים מגיע לדעת במדויק על מה הם תורמים.